Skip to content

מפת הדרכים של השירות הצבאי שלי.

ספטמבר 5, 2012

בתחילת השירות הצבאי שלי, מיד אחרי הקורס היה לי מפקד שגנב מהצבא והטריד מינית חיילות, כשהגשנו נגדו תלונה מצאנו את עצמנו בתוך חודש בכלא.

עברתי בצבא שלוש תאונות דרכים.

הייתי מאושפז בבתי חולים שונים במשך עשרה חודשים במהלך השירות שלי ועברתי שני ניתוחים בעקבות התאונה ועוד שלושה ניתוחים אחרי הצבא.

הלכתי עם ובלי קביים במשך שבע שנים עד הניתוח האחרון.

משרד הבטחון לא הכיר בפציעה שלי כנכה צה"ל משתי סיבות, הרשמית היא שהיו חסרים לי מסמכים שנעלמו בצורה מחשידה בזמן שהייתי בכלא (כן שלחו אותי לכלא שבועות ספורים לאחר הניתוח בברך בגלל שאותו מפקד דיווח עלי כעריק בזמן שהייתי בחופשת מחלה ומנעו ממני טיפול רפואי עד שאני אתוודה על העריקות). ישנתי שני לילות בכלא והוציאו אותי על אלונקה לבית החולים שם ניקזו את הנוזלים מהברך, מסתבר שהתנאים בכלא לא אידיאליים לתקופת החלמה מניתוח.

הסיבה הלא רשמית היא שאחד מרופאי הועדה הרפואית ביקש שוחד של עשרת אלפים שקלים בשביל מסמך ואני לתומי חשבתי שזה שאני הולך עם קביים ונופל כשדורשים ממני ללכת בלעדיים זה מספיק. מהדיבור עם אנשים אחרים בתור לועדה יש שלושה סוגים של אנשים שמקבלים הכרה בפגיעה שלהם, אלה שאין להם מה להפסיד, אלה שיש להם זמן ואלה שמשלמים. אלה שאין להם מה להפסיד מפחידים את הועדה כי הם יכולים לקלקל להם את הביזנס, אלה שיש להם זמן פשוט נמצאים שם כל הזמן, הם יודעים בדיוק אילו טפסים ואיך להגיש אותם כדי לקבל את ההכרה הנחשקת, אלה שמשלמים עושים את החישוב הכלכלי, כמה עשרות אלפי שקלים עכשיו, חצי משכורת בכל חודש וכל מיני הטבות אחרות בעיקר בתחומים של מיסוי ותעבורה יוצא משתלם לאורך זמן. אחד החיילים אפילו סיפר לי על מחירון הכרה אבל אני לא ראיתי אותו מעולם.

מצד שני אחרי התאונה השלישית (שבוע לפני השחרור שלי) נחשפתי למדור שיקום של משרד הבטחון שיש בו רופאים נהדרים שטיפלו בי במסירות בין הניתוחים, הטיפולים והשיקום הממושך אחרי השחרור מהצבא.

השחרור שלי לווה בתקרית לא נעימה אך משעשעת שבה קצינת הקישור של יחידת המילואים שלי לא ידעה מהו היום בשבוע (חשבה שחמישי כשהיה שלישי) וצעקה עלי ועל קצין התיאום שאם אני לא מגיע עד שלוש (מהבק"ום לסוף העולם ב-11 בבוקר) היא תגיש נגדי תלונה על נפקדות והוא ניסה להסביר לה שאני מרותק לכיסא גלגלים ואגיע מחר כשאשתחרר מבית החולים ויוכלו לאסוף אותי עם רכב. כשהבנו אני וקצין התיאום את מקור הבעיה שלה שאלנו אותה "איזה יום היום?" והיא ענתה חמישי, אז שאלנו אותה שוב והיא חשבה קצת והתנצלה ואמרה שזה בסדר אם אני אגיע למחרת.

 אני לא שונא את הצבא, אבל גישת ה"כולם באים לדפוק אותנו אז נשדוד אותם בשער" לא ראויה בעיני.

 אני מקווה שלהעלות את הדברים על הכתב ישחרר אותי מהם, נמאס לי לשאת את עול השתיקה על הגב.

מודעות פרסומת

From → Uncategorized

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: