Skip to content

מקורות

נובמבר 18, 2011

הרשומה הזו עומדת להיות מאד מבלבלת, עמוסה בפרטים ומושגים מופשטים, ובאופן כללי לא ברורה, לכן אני אנסה ליצור מעין מילון מושגים בהתחלה שלה ולכתוב בצורה הכי פשוטה שאני יכול תוך התעלמות מהמורכבות הכללית של המושגים.

כֹּח – הסגולה (מסוגלות) הפנימית של יישות אחת לשנות את מצבו, ערכו או תיאורו של רכיב במרחב שלה.
יישות – כל יצור המסוגל לעשייה.
מצב – מנח (ציר ייחוס), מיקום, תיאור או ערך של דבר, יישות או פרט ניתן לייחוס.
ערך – מצב השוואתי של דבר אחד לאחר.
תיאור – הסבר מילולי של מצבו או ערכו של דבר.
רכיב – כל אחד מהמוזכרים לעיל
מרחב – טווח ההשפעה הנתפס של היישות האמורה.

כח מוחלט – הסגולה ליצור שינוי במצבו של הרכיב ללא השפעה חיצונית
כח חלקי – הסגולה ליצור שינוי במצבו של הרכיב תחת השפעה חיצונית ששואפת לשמר את המצב הקיים

הזזת כוס תה משנה את מצבה ולכן הכח שלי כלפיה הוא מוחלט, אלא אם זו לא כוס התה שלי ואני מנסה להרחיק אותה מבעליה שמושך אותה בחזרה למקומה הקודם, אם אני מתנגד לכל אחד מאיתנו יש כח חלקי שהוא יחסי לאחר, ערכו של הכוח שיחסי של כל אחד מאיתנו נמדד במידת השינוי שאנחנו מסוגלים לייצר ולכפות לאורך זמן.
הנחת היסוד של המאבק הזה בין כח חלקי למוחלט הוא שמדובר בטווח יחסים מוגדר, נכנה אותו 1, כאשר נפחית את ערך השינוי שאני יוצר, מערך השינוי שהאדם השני יוצר נקבל 0,  ומכאן הביטוי משחק סכום 0 שכלכלנים והיום גם לא כלכלנים אוהבים לבלבל בעזרתו אנשים בצורה מתנשאת וחסרת משמעות.

כדי לצאת מה"משחק", כי אנחנו לא חיים בגן משחקים, צריך להפר את הכללים, האיום לשפוך את התה, לשבור את הכוס, להניח אותה על שולחן אחר, או פשוט לקום וללכת כך שלא תתקיים שיחה ביני לבין ה"שחקן" השני מהווה "שבירת כלים", מרגע שעולה האפשרות לשינוי מהותי כל כך במצב הדברים ערכם של כלל הרכיבים במרחב משתנה והתפיסה שלנו לגבי המציאות הנתונה מקבלת נקודת מבט חדשה, לא עוד משחק סכום 0 אלא מירוץ חימוש, כל אחד מחפש לעצמו מקורות כח חדשים שיאפשרו לו לקבוע את הכללים החדשים, תשפוך לי את התה אשבור לך את הכוס, תשבור את הכוס אזרוק לך את הניירות למגרסה, וכו' עד לנקודה שבה שני הצדדים לא מדברים זה עם זה בגלל כוס תה.

ואחרי שהדגמתי את המושגים שהגדרתי קודם אמשיך ברשומה המסובכת ועמוסת הפרטים, אני מתכוון להשתמש בחופשיות בכל אחד מהמושגים שהגדרתי למעלה בלי להתנצל, כאמור מורכבות המשפט היא רק בשימוש בביטויים בעלי מורכבות פנימית ולא בצורת הכתיבה שלו.

לכל אחד ואחת מאיתנו יש את הכח לשנות את המרחב באופן יחסי בכל קנה מידה.
הכח היחסי שלנו נובע משני מקורות, אחריות וסמכות, אחריות היא דבר שניתן רק לקחת אותו, אין אפשרות לקבל או לתת אחריות, אפשר להציע, או לרמוז לאדם אחר שעליו לקחת אחריות אבל אי אפשר להכריז על מישהו כבעל אחריות בלי שהוא מסכים לכך.
סמכות לעומת זאת ניתן רק לקבל או לתת, כלומר אין אפשרות לקחת או לגזול סמכות, ניתן למנוע את המשך הנתינה שלה, אבל זה לא כמו לקחת, ההבדל בין מניעה ללקיחה הוא שבלקיחה יש הגדרת שייכות ראשונית לאחר ואילו במניעה השייכות הראשונית היא שלנו.

מתוך הבנת הדברים האלה בואו נאבחן את המרחב שלנו ונבין את המקורות העומדים לרשותנו תחת תפיסת האחריות והסמכות שמוענקות לנו ליצירת שינוי, יש לזכור, עבור רוב מוחלט של האנשים הדברים באים בצורה אינטואיטיבית, הם יוצרים תערובות של המקורות ומשם נובעות שגיאות פרשנות ותפיסה, ונראה כאילו אדם שמגדיר עצמו כסוציאליסט פועל לקידום הקפיטליזם ולהפך, על פי מקורות אידיאולוגיים מתנגשים, כאשר באופן מעשי הדברים אינם כך.

אני אבנה פירמידה מרחבית, אתחיל מיחסי אדם עולם, אמשיך ליחסי אדם מדינה, ואסיים ביחסי אדם קבוצה, ביחסים שבין אדם לחברו, ואדם לעצמו אני לא רוצה להתערב בשום צורה ברשומה זו.

היחסים שלנו עם העולם הם מורכבים, מצד אחד הוא גדול ורוב הדברים נורא רחוקים, מצד שני כל פעולה שאנחנו עושים משפיעה על כולו, אם לא נלכלך העולם לא יתלכלך, אם לא נזהם העולם לא יזדהם,כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן.
כשמתיחסים לתורות נימבי (נוט אין מיי באק יארד) או "לא בחצר האחורית שלי", מבינים שאמנם אני לא מלכלך ולא מזהם אבל אם אני משתמש במוצרים שהייצור שלהם מזהם ומלכלך אני עדיין גורם לזיהום, לכן במקום להפריד נייר ופלסטיק אפשר לנסות שלא להשתמש בפלסטיק בכלל, כלים רב פעמיים, סוללות נטענות וכו', אני אומר לנסות כי גם אני לפעמים ממהר ואם שכחתי את הכוס הרב פעמית שלי אני אשתה את הקפה שלי בכוס קלקר מזהמת, אבל עצם המודעות שלי לבעיה מונעת ממני להשתמש בכוס חד"פית 70% מהפעמים וזה אומר שאני מייצר רק 30% מהזיהום שיצרתי לפני שהייתי מודע (המספרים הולכים ומשתנים לטובה בשנה האחרונה).
מבחינת הפוליטיקה העולמית, אם אני לא אצא למלחמה לא תהיה מלחמה, ויש לנו דוגמה מצוינת לכך ביחסי ישראל איראן, אם ישראל תפסיק להציק לאיראן אולי איראן תמשיך להציק לישראל, אבל לפחות חמישים אחוזים מהמאבקים בין ישראל לאיראן יימנעו, לאורך זמן ייתכן שהשלטונות האיראנים יבינו שאין להם פרטנר למלחמה ויתחילו לטפל גם בבעיות הפנימיות שלהם, ככל שהם ישקיעו יותר משאבים בבעיות של עצמם כך הם ישקיעו פחות בבעיות של אנשים אחרים.

יחסי אדם מדינה היום נחלקים לשתי גישות, הבדלנית והמעורבת, והמציאות היא משהו על הטווח שביניהן, הגישה הבדלנית אומרת שהמדינה מהווה רק מסגרת כללית שמקשרת ישויות עצמאיות תחת הנחות חברתיות דומות, הגישה המעורבת אומרת שהמדינה היא הגורם המשמעותי ביותר בחיי הפרט, קיומו מותנה בקיומה של המדינה והוא איננו סוכן חופשי אלא מהווה גורם אחד משלם גדול ממנו.
אני אנסה לתאר מספר קשרים כאלה, אף אחד מהם לא פשוט להבנה, יש להם רבדים רבים, משמעויות נסתרות ואיכויות משתנות לפי מיקומם במדרג החברתי האישי של כל אחד מאיתנו.
מיסוי – מסים הם שיטה לחלוקה מחדש של משאבים על ידי ריכוזם בידי השלטון וחלוקתם לפי צרכים שמוגדרים על ידי השלטון דרך מסננת העם. כל אדם נותן לשלטון את הסמכות לאסוף את המסים, כלומר הוא לוקח את האחריות לשלם אותם, כשאנשים מבקשים הפחתה במסים הם למעשה מבקשים גם הפחתה בכח ההשפעה שלהם על המדינה.
סחר – המדינה מאפשרת מסחר בשטח שלה, אבל האנשים צריכים לבצע אותו, היא יכולה למדר סחר במוצרים לא רצויים, לגבות מס על המסחר שנעשה בשטח שלה, היא גם יכולה לסחור במוצרים מסוימים דרך הרשאות מיוחדות, אבל בסופו של דבר המסחר נעשה דרך האנשים סביבם ובשבילם והקשר של המדינה יכול להיות עקיף בלבד.
משפט – המדינה יוצרת חוקים כדי להסדיר התנהגויות מסוימות כרצויות ואחרות כלא רצויות, רוב מוחלט של החוקים במדינה מופנים כלפי השלטון ורק מיעוטם מופנה כלפי האזרח, הסיבה לכך היא שהחקיקה היא דרך הפעולה של השלטון והיא שנותנת לו סמכות לפעולה, בעוד שהאזרח יכול לפעול מתוך לקיחת אחריות ובלי לבקש רשות מאף אחד בתנאי שהמשאבים שהוא מתכוון להשתמש בהם נגישים לו, תפקידה של המדינה הבדלנית הוא להנגיש משאבים לאזרח, ואילו של המדינה המעורבת הוא לספק לו מוצרים שדרושים להמשך קיומו ברווחה יחסית.
תפקידו של בית המשפט הוא למדר את התנהלות הממשלה מול האזרח ואת התנהלות האזרחים מול עצמם,כאשר יש צורך למדר את התנהלות האזרחים מול הממשלה ניתן לומר שיש בעיות שלטוניות שורשיות במדינה.

קבוצה היא כל גוף שמכיל יותר משני אנשים שיש להם כללי התנהגות ייחודיים מובהקים, כדי להשתייך לקבוצה צריך לקבל את כללי ההתנהגות שלה, כדי לצאת ממנה צריך להתנגד להם, ניתן לשנות את כללי ההתנהגות דרך הסכמה של כלל חברי הקבוצה.
לשני אנשים יכולים להיות כללי התנהגות ייחודיים ומובהקים, אבל בגלל שהתקשורת היא מידית אין מצבי קבלה בצמד, או שאני מסכים להתנהגות מסוימת או שאינני מסכימה לה, אבל באופן עצמאי לשני אנשים לא אמורה להיות שהות בתהליך הקבלה, כאשר מתיחסים לזוג מתוך קבוצה מדובר במערכת מורכבת הרבה יותר והיא כן משויכת לקבוצה בהגדרה הקודמת שלה.

מודעות פרסומת

From → Uncategorized

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: