Skip to content

dice


div.dice{
float:left;
width:32px;
background:#F5F5F5;
border:#999 1px solid;
padding:10px; font-size:24px;
text-align:center;
margin:5px;
}
function rollDice()
{
var die1 = document.getElementById("die1");
var die2 = document.getElementById("die2");
var status = document.getElementById("status");
var d1 = Math.floor(Math.random() * 20) + 1;
var d2 = Math.floor(Math.random() * 6) + 1;
var diceTotal = d1 + d2;
die1.innerHTML = d1;
die2.innerHTML = d2;
status.innerHTML = "You rolled "+diceTotal+".";
if(d1 == d2){ status.innerHTML += " DOUBLES! You get a free turn!!";
}}

0
0

Roll Dice

ליד בריכה בטיול

 

 

עוד רישום מסדרת "חייתי ביניכם"

 

זה נורא הצחיק אותו עד שהאבן פגעה בו.

לילדים מסביב שצחקו עלי כשנרטבתי והאשימו אותי כשהחזרתי, אל תדאגו, לא שוכח אתכם אתם פשוט פחות חשובים ממנו בסצינה הזו.

 

 

ספוילרים וטריגרים בקצרה

מעצבן אותי, ממש, שאפשר "להרוס" כמעט כל ספר שנכתב בעשור האחרון בשתיים או שלוש שורות של ספוילר. זה בעיקר אומר לי שהספר שאני עומד לקרוא הוא מייגע, שאם השפה שלו לא עשירה ומעשירה ויש בה משחקי מילים באמת מפתיעים אז אני אשנא את הספר כמשעמם ומיגע, כי כל העלילה נכתבה בשורה אחת וכל השאר זה רק מלים שהוסיפו סביב אותה שורה כדי למכור ספר.
גם עלילה רקורסיבית שבה בכל כמה עמודים או שורות היא מתחילה בדיוק באותה צורה וכל מה שקורה בתוך המילים הוא הוספה של אלימות או תיאורים יותר בוטים לא מרשימה אותי.
יש תעלול וורד שמאפשר לכתוב כך עשרות עמודים בשעה, כותבים פסקה עלילתית ואז מכפילים אותה בהעתקה והדבקה ובכל העתקה מחליפים את התיאורים לקצת בוטים יותר ואת החפצים לקצת מפחידים יותר, המברשת (1) הופכת לעיתון (2), שהופך לספר (3) שהופך למקל  (4) שהופך לשוט (5), המשרד הופך לדירה, לחדר השינה, לחדר השינה הנסתר ולוילה באמצע המדבר, והנה יש לנו חמש פסקאות עם התגברות תחושת האלימות בהינד עפעף, נערבב שלוש או ארבע פסקאות מסוגים שונים ואם רוצים להתחכם אפשר לא לתת לדמויות שמות ולהוסיף אותם בסוף תהליך הכתיבה (אם נקרא להם *, +, =, &, וכו' נוכל להגיד לוורד להחליף אותם בסוף התהליך בהוראה אחת) והא לנו ספר טיסה.
ספר שסוחף אותי באמת הוא ספר שבכל פעם שאני הופך את הדף משהו מפתיע אותי, זו לא חייבת להיות תגלית מרעישה ומשנה את כל התפיסה סביב הספר, אבל משהו צריך להתרחש שמשפיע על המציאות בספר, אם במשך שני עמודים הדמות נתקעה באותו חדר כנראה ששליט המבוך לא בנה את המשחק שלו כמו שצריך ולא היו מספיק רמזים איך לצאת ממנו או שחסרות דמויות שחקן נחוצות לקידום העלילה.
אם לאורך עשרה עמודים הדמות שוכבת במיטה ומהרהרת במשמעות החיים כדאי מאד שזו לא תהיה לולאת מחשבות שאפשר לפתור עם פרח בשאלה "אוהב אותי לא אוהב אותי" אחרת הספר ישעמם אותי וזו מטלה קשה ממש כשאני קורא במהירות הגבוהה ביותר שלי של חמישה וחצי עמודים בדקה.
אז אם נראה לך שבשורה אחת אפשר לקלקל את חוויית הקריאה של הספר אני אשמח לשמוע את השורה הזו ולא ארגיש מחויב לקרוא אותו.
בסרטים הדבר שונה, במילא כל הסרט נמשך מספר שעות לכל היותר, סרט משעמם אפשר לזהות בעשרים דקות הראשונות בלי להשקיע בו מחשבה, אפשר לשים אותו ברקע ולעשות דברים אחרים, אז אם אפשר לתאר סרט בשורה אחת כך שלכל שאר העלילה לא תהיה משמעות זה יכול להצביע על האיכות שלו לשני הכיוונים.
אעבור רגע לנושא אחר לחלוטין שעדיין עוסק בספוילרים. אם עברו חמישה ימים מיציאת הפרק ועדיין לא ראית אותו, ולא היית במילואים בהודו או בקומה אני לא ארגיש  אשמה על הסטטוס המספיילר בפייסבוק ולא ארגיש חובה להסתיר אחרי האזהרה כי באמת שהסדרה כנראה לא עד כדי כך מרכזית בתרבות הדיון שלך כדי שספוילר של סטטוס על הקיר שלי ישנה משהו לגבי הפרק. אם עברו עשרה ימים אני גם לא מרגיש צורך  אפילו להזהיר כי ברצינות אם היית רוצה לדעת מה קורה בפרק כבר היית רואה אותו לפני שבוע.

טריגר הוא ביטוי, מצב, תופעה או מופע של משהו שעצם ההופעה שלו מעוררת תגובה, יש טריגרים חיוביים שמעודדים ומעצימים ושליליים שמדכאים. אזהרת טריגר בדרך כלל באה לפני טריגר מדכא ובגלל שהתופעה שהוא יוצר יכולה להיות חזקה ואין לנו שליטה ממשית על העוצמה שלה אם יש ספק בקשר לנוכחות הטריגר עדיף ליידע.
לכתוב "טריגר" בקבוצה מיודעת לפעמים מספיק, לפעמים עדיף לכתוב גם את הבסיס של הטריגר, "טריגרים לאלימות מינית" למשל מיידית יבהיר לכולנו שהרשומה הקרובה מכילה ביטויים של אלימות מהסוג הזה ואם לא מתאים לי לקרוא משהו כזה עכשיו אז אני אוכל להימנע מזה.
להגיד "אין לי שליטה על התגובות או הרגשות שהמילים שלי מעוררות בצד השני" זה נכון לוגית אבל אם תוספת של שלוש מילים לפני הרשומה יכלה לחסוך את אותם רגשות ואותן תחושות אז יש לי אחריות כלפי מי שיקראו את המילים שצרפתי ביחד.
לכנות אזהרת טריגר "ספוילר" מעצבן אותי, "לא רציתי לקלקל את חוויית הקריאה שגורמת לתחושה נוראית אז לא הזהרתי אותך"? באותה מידה אפשר לא להציב שלטים לפני מדרון כי ליפול לתהום זו חוויה של פעם בחיים. אז נכון שלא מתים מקריאה של מילים בוטות או קשות אבל זה בהחלט יכול להרוס את היום או להכניס לדיכאון ולקלקל תוכניות או גם וגם ועוד דברים שטריגרים עושים.

בריונות והיתממות

מה קרה במוזיאון חיל הים בחיפה באותו טיול?

אני חייתי ביניכם.

אני חושב שאני אעשה סדרה של ציורים שמתארים איך זה נראה מהצד שלי.

הכי שנאתי את הבריונות התמימה, "לא עשיתי לו כלום, כולה נשבר לו הנגן דיסקים, זה לא מצדיק לדחוף אותי" היה מה שאמרת למורה ולכיתה.

כשהבאת את בן דוד שלך שירביץ לי והוא העיף לך סטירה כשהסברתי לו מה קרה שמחתי לראות אותך בוכה ילד קטן ומטופש שכמוך.

טבעונות ברשת החברתית

 

אמנם עברה יותר משנה אבל זה עדיין רלוונטי

 

אלימות כלכלית

 קיימים שני קצוות לפעילות של אלימות כלכלית, רוב המקרים של אלימות כלכלית נמצאים בטווח שבין שני הקצוות הללו.

בקצה אחד עומד שודד הדרכים, ההיכרות שלו עם הקורבן היא מזערית, משך המפגש כמעט בלתי מורגש, הוא צריך לקחת כמה שיותר בכמה שפחות זמן אז הוא משאיר את הקרבן עירום וזועק לעזרה בצד הדרך.
בקצה השני עומד הטפיל, הוא מכיר את הקרבן שלו יותר טוב משהוא מכיר את עצמו, מנצל כל חולשה כדי להרחיב את האחיזה שלו בקרבן עד שאין מה לקחת יותר והוא עוזב אותו למות לבד בפינה חשוכה של המציאות.
אבל כאמור ברוב המקרים שאנחנו נתקלים בהם מדובר בתערובת מסויימת של השניים, אם ניקח לדוגמה את מצב מחירי הדירות, לקנות דירה זה שוד, לשכור דירה זה לקבל טפיל לעצמך. בשוק הרכב מצאו פתרון ביניים, הליסינג מאפשר טפילות על קרבן אחד ושוד של אחר, הפרדת הקרבנות מאפשרת להכפיל את הרווחים. העלאת המחירים של מוצרי מזון ושירותים היא טפילות בעוד שהנחה על קניה סיטונאית גורמת לקרבן לחשוב שהשוד שהוא עובר זה בסדר כי הוא שילם 5% פחות ממחיר הטפילות.

הסיפור הבא מכיל די הרבה אלימות.

יש סיפור על אדם שמגיע לשערי עיר ושודדים אותו, משאירים אותו עירום בתעלה מחוץ לשער, בעלת חווה שלוקחת אותו לביתה מטפלת בפצעים שלו ומאכילה אותו וכשהוא מתעורר למחרת הוא רוצה להחזיר לה טובה אז הוא חוטב בשבילה עצי הסקה לחורף, כשהוא מסיים היא קוראת לו לאכול והוא נרדם מיד אחרי האוכל, בבוקר הוא שוב רוצה להודות לה על הכנסת האורחים והפעם מנקה את המרזב, בצהריים הוא שוב אוכל איתה ושוב נרדם מיד אחרי האוכל, אחרי שהוא צובע את הבית, עוזר באסיף, דש ולש, כל בוקר עד הצהריים ומתעורר בבוקר למחרת, הוא מתחיל לחשוד ופעם אחת הוא לא מגיע לארוחת הצהריים ובמקום הולך לעיירה, בשער קופצים עליו ארבעה שודדים והפעם הוא לא נאבק בהם אלא מוסר להם את כל רכושו ונכנס עירום לעיירה, הולך לבית ראש העיר והשומר בכניסה לא נותן לו לעבור עד שראש העיר יורד לראות מה המהומה, כשהאיש רואה שראש העיר לובש את הנעליים והמעיל שלו הוא מסתובב והולך.
הוא עובר בכל העיירות הסמוכות והסיפור שלו מצית אש בלב האנשים שגם הם חוו בדרך זו או אחרת את נחת זרועם של העירוניים, הם מתאגדים ומעלים את העיר באש, כשהשודדים נמלטים מהלהבות הם מרוצצים את גולגלתם ולא נותנים לאף אחד לצאת, החומות והשערים שקודם נתנו מקלט לבוזזים פתאום מופנים נגדם. לאחר מכן האיש הולך לבדו אל החווה שם הוא מוצא את האישה מתה לאחר שנטלה מנת יתר מהסם שהיא האכילה אותו.

 אני מרגיש שבקרוב מאד יתחילו אנשי העיירות להתאגד ואז החומות שהשודדים מסתתרים מאחוריהן יהוו את קירות המלכודת שהם לא יכולים לצאת ממנה.

מפת הדרכים של השירות הצבאי שלי.

בתחילת השירות הצבאי שלי, מיד אחרי הקורס היה לי מפקד שגנב מהצבא והטריד מינית חיילות, כשהגשנו נגדו תלונה מצאנו את עצמנו בתוך חודש בכלא.

עברתי בצבא שלוש תאונות דרכים.

הייתי מאושפז בבתי חולים שונים במשך עשרה חודשים במהלך השירות שלי ועברתי שני ניתוחים בעקבות התאונה ועוד שלושה ניתוחים אחרי הצבא.

הלכתי עם ובלי קביים במשך שבע שנים עד הניתוח האחרון.

משרד הבטחון לא הכיר בפציעה שלי כנכה צה"ל משתי סיבות, הרשמית היא שהיו חסרים לי מסמכים שנעלמו בצורה מחשידה בזמן שהייתי בכלא (כן שלחו אותי לכלא שבועות ספורים לאחר הניתוח בברך בגלל שאותו מפקד דיווח עלי כעריק בזמן שהייתי בחופשת מחלה ומנעו ממני טיפול רפואי עד שאני אתוודה על העריקות). ישנתי שני לילות בכלא והוציאו אותי על אלונקה לבית החולים שם ניקזו את הנוזלים מהברך, מסתבר שהתנאים בכלא לא אידיאליים לתקופת החלמה מניתוח.

הסיבה הלא רשמית היא שאחד מרופאי הועדה הרפואית ביקש שוחד של עשרת אלפים שקלים בשביל מסמך ואני לתומי חשבתי שזה שאני הולך עם קביים ונופל כשדורשים ממני ללכת בלעדיים זה מספיק. מהדיבור עם אנשים אחרים בתור לועדה יש שלושה סוגים של אנשים שמקבלים הכרה בפגיעה שלהם, אלה שאין להם מה להפסיד, אלה שיש להם זמן ואלה שמשלמים. אלה שאין להם מה להפסיד מפחידים את הועדה כי הם יכולים לקלקל להם את הביזנס, אלה שיש להם זמן פשוט נמצאים שם כל הזמן, הם יודעים בדיוק אילו טפסים ואיך להגיש אותם כדי לקבל את ההכרה הנחשקת, אלה שמשלמים עושים את החישוב הכלכלי, כמה עשרות אלפי שקלים עכשיו, חצי משכורת בכל חודש וכל מיני הטבות אחרות בעיקר בתחומים של מיסוי ותעבורה יוצא משתלם לאורך זמן. אחד החיילים אפילו סיפר לי על מחירון הכרה אבל אני לא ראיתי אותו מעולם.

מצד שני אחרי התאונה השלישית (שבוע לפני השחרור שלי) נחשפתי למדור שיקום של משרד הבטחון שיש בו רופאים נהדרים שטיפלו בי במסירות בין הניתוחים, הטיפולים והשיקום הממושך אחרי השחרור מהצבא.

השחרור שלי לווה בתקרית לא נעימה אך משעשעת שבה קצינת הקישור של יחידת המילואים שלי לא ידעה מהו היום בשבוע (חשבה שחמישי כשהיה שלישי) וצעקה עלי ועל קצין התיאום שאם אני לא מגיע עד שלוש (מהבק"ום לסוף העולם ב-11 בבוקר) היא תגיש נגדי תלונה על נפקדות והוא ניסה להסביר לה שאני מרותק לכיסא גלגלים ואגיע מחר כשאשתחרר מבית החולים ויוכלו לאסוף אותי עם רכב. כשהבנו אני וקצין התיאום את מקור הבעיה שלה שאלנו אותה "איזה יום היום?" והיא ענתה חמישי, אז שאלנו אותה שוב והיא חשבה קצת והתנצלה ואמרה שזה בסדר אם אני אגיע למחרת.

 אני לא שונא את הצבא, אבל גישת ה"כולם באים לדפוק אותנו אז נשדוד אותם בשער" לא ראויה בעיני.

 אני מקווה שלהעלות את הדברים על הכתב ישחרר אותי מהם, נמאס לי לשאת את עול השתיקה על הגב.